הגדלתי מעשי וכו' הנה היחל לפרש אומרו ולאחוז בסכלות שאחז בעניני העולם הזה לבנות לו בתים וכרמים וכו' ועל פי דרכנו לימדנו כי לא היחל מיד בנוגע אל עצמו והוא כי הנה תחלה בנה את בית ה' ואחר כך את ביתו וזה יאמר הגדלתי מעשי תחלה כי עשיתי דבר שהיא גדול האיכות עם היות מעשי של בשר ודם שהוא בית ה' שעד מעל לרקיע כבודו כנודע ואחר כך בניתי לי בתים וכו'. או יאמר הנה לא הייתי עוצר כח לבנות בתי חמדה ולנטוע כרמים וכו' היות הכל בעיני הבל אם לא שהגדלתי מעשי ששמתי בלבי כאלו דברים גדולים המה ועי"כ בניתי וכו' והענין כי כל ה' חושיו רצה לההנות חוש המשוש במה שאמר בניתי לי בתים שהוא במה ישב וישכב שהוא ענין חוש המשוש וגם חוש הטעם כי נטעתי לי כרמים וגנות ופרדסים וגם חוש הריח כי נטעתי בהם עץ כל פרי שבעולם שכולל פלפלין וכל מיני בשמים כנודע מרבותינו זכרונם לברכה כי פלפלין וכל מיני בשמים אשר באפסי הארץ נטע בירושלים שידע משתיתה של ארץ הרצועות המיחדות לכל מין וגם חוש הראות כי הנה עשיתי לי ברכות מים להשקות מהם יער צומח עצים עם שלא היו עושי פרי ומה כשרון לבעליהם כ"א ראות העינים שנהנות בראות בריכות מים רבים משקים יער שלם מלא עצים וכן קניתי לי עבדים ושפחות והם לבלי צורך שירות כי הנה בני בית היה גם מקנה וכו' ומה בצע למלך גדול כמוהו באלה כ"א הנאות חוש הראות בלבד וכן על בחינה זו כנסתי לי גם כסף שעם היות שאין כסף נחשב בימי שלמה למה כנס גם כסף ולא זהב ומרגליות בלבד אך אין זה רק לההנות חוש הראות בכל המינים ועל חוש השמע עשיתי לי שרים ושרות הם משוררים ומשוררות הנה הנאת כל חוש מחמשת החושים וגם הנאת כל בשר דרך כלל וזהו תענוגות בני האדם הם מרחצאות בחורף ובריכות להתקרר בם בקיץ כמשז"ל והיקש בכל יתר מיני תענוגים אשר המה שדה ושדות כי זה כל פרי תענוגות בני אדם להיות שדין זכרים ונקבות כי ממשתאות ותשמיש יתר ודומיהם נמשכים קריים מהרהורים רעים שמתהוים כחות הטומאה וחושקים זולת זה שגם מהם נבראים שדים וכחות הטומאה הנה לפניכם הטוב הנמשך מטובות העה"ז ואל תאמרו כי לא ימשוך עשות שדה ושדות אא"כ בהיות האיש קטון כמוני שמלכתי בן י"ב שנה אך בהגדיל האדם יגעל בכל טוב העולם הזה ויהבלהו וידבק בטובות העולם הבא לא כן הוא אדרבה גם כי יגדל לא יסור ממנה ואדרבה יוסיף לימשך אחר טובות העולם כי הנה כן קרה לי כי אחר שגדלתי בשנים הוספתי על הקודם וזה אמר וגדלתי והוספתי מכל שהיה בירושלים והנה מהראוי היה שכל עמלי בעניני העולם ותורתי לא יתקיימו בידי ע"ד אומרים ז"ל הראשונים עשו תורתן קבע ומלאכתם עראי זה וזה נתקיים בידם אחרונים שעשו מלאכתם קבע ותורתם עראי זה וזה לא נתקיים בידם ובזה יאמר במה שהוספתי מכל שהיה לפני בטובות העולם הזה היה ראוי שזה וזה לא יעמיד ולא יתקיים בידי אך אני למה שהייתי אני חכם מכל האדם זה וזה נתקיים בידי וזהו אף חכמתי עמדה לי בדוקא משא"כ לזולתי העושה כי וזהו אומר חכמתי כלומר אף חכמתי בעמלי עמדה כי זה וזה נתקיים בידי. או יאמר אף חכמתי בעמלי עמדה לי ולא לזולתי כי אם אני שעשיתי מחכמתי עיקר וטובות העולם הזה עראי כאומר ולבי נוהג בחכמה בהתמדה עושה ממנה עיקר ולאחוז אח"כ אחיזת מה בסכלות הם עניני העולם הזה נתקיים בידו עניני העולם הזה ואף חכמתי ועוד אחרת נמשך מטובות העולם הזה כי העין רואה והלב חומד ואין כח לשוב מהשמחות וגיל וזהו וכי אשר שאלו עיני לא אצלתי מהם כי לא עצרתי כח מלהעביר עיני מראות שוא כ"א לא אצלתי מהם ואחר הראי' מיד הלב חמד וזהו לא מנעתי את לבי מכל שמחה כי לא עצרתי כח אחר ראות העין שלא יחמוד הלב והטעם הוא כי לבי שמח מכל עמלי והשמחה יתירה מעכבת ביד היצר הטוב מלהטיב עוד שלישית הוא דופי טובות העולם הזה שאין בה קיום ואין איכותא טוב בלתי השמחה עוברת ששמח לב האדם בעוד שהטוב ההוא עמו וזהו אומר וזה היה חלקי מכל עמלי כי זה שהיה לבו שמח בלבם היה חלקי מכל עמלי משא"כ בתורה ומצות שקונה אור שפע ע"ה גדול האיכות וקיים לעד:
הנה ההבלי טובות העולם הזה ושעמלתי בהם וראיתי הבלם והנה הקדמתי למעלה כי לא לבלתי יודעי כי הבל המה או לראותי כי אין שכר תורה ומצות פה הסכלתי עשה ליטפל בענייני העולם הזה כי אם למען לעשות את יעף דבר ללמדם דעת מאשר ראיתי בחוש והנני בא לפרש והו' כי הנה ופניתי אני טרם אטפל בהם בעין פניית שכלי בכל מעשי שעשו ידי בטובות העולם הזה וגם בעמל שעמלתי לעשות הוא עמל התורה שהיא לחוד המביא לידי מעשה וזהו שעמלתי לעשות והכרתי מאז בפנייתי כי כל מה שעשו ידי הכל הבל ושברון הנפש הוא רעות רוח והעמלה שעמלתי לעשות הוא עמל התורה אין יתרון תחת השמש כי אין יתרונו ומתן שכרו בעולם הזה שתחת הגלגל יומי רק בעולם העליון ולא בעולם הזה באופן שלא העדר יודעי פחיתות טובות העולם הזה או בלתי ראות שכר עמלי תורה פה הביאני ליטפל הנה כי זה וזה היה גלו לפני ועל כל זה ופניתי אני לראות חכמה הוללות וסכלות שהוא לעשות בחכמה הוא חכמת התורה וגם בהוללות היא כמו שכתבנו למעלה החכמה חצונית במחקר של אדם לפי טבע העולם שהקדמותיה והנחותיה ותולדותיה הן הוללות וגם בסכלות הוא עסק טובות העולם הזה וכוונת הענין עם שידעתי מקודם פחיתות כל מה שהוא זולת חכמת התורה הנה פניתי לראות בחוש בעצם מה הוא חכמה באמת ומה הוא הוללות ומה הוא סכלות כי עין בעין ראיתי בהתעסקי בשלשתן כי תורת ה' היא חכמה באמת והחצונית היא הוללות וטובות העולם הזה הם סכלות וז"א לראות וכו' ומה שאני אומר שהחכמה חצונית היא הוללות הלא הוא כי מה האדם שיבא אחרי המלך את אשר וכו' והא משל הרמב"ם ז"ל לסתור דעת הבאים לדון עיקרי האלהות וחדוש העולם מחקירת שכלית ע"פ הטבע במשל משל לאשה הרה וילדה תוך חומה נשגבה אשר אין בה אשה ויגדל הילד ויגמל וילמדוהו דעת חכמה טבעית עד תומה ובגדלו שאלו ויאמר איכה יתהו האנשים ויספרו לו ויאמרו הנה יש בריה מעין האדם ובקרוב איש אליה יזריע בבטנה זרע אנשים וסגור יהיה שם ט' חדשים פיו סתום וטבורו פתוח כי משם יאכל מאשר תאכל אמו ואחר יצא מרחם ויסגר טבורו ויפתח פיו בו יינק חלב משדי אמו עד אשר יגדל והנה הנער בשמעו יחרה אפו כנגד הדובר בו ויקלל את יומו באמור אליו בושו והכלמו דוברי שקר הלא ידעתם כ"א איש יהיה סגור ט' חדשים בקרב איש לא יחיה ואם כרגע יהיה פיו סגור וטבורו פתוח ימות בלא עתו באופן כי דבריכם לא יתכנו והנה לא יבצר מהיות דברו אמת וגם המה לא דברו אליו כזבים אך פשר דבר הוא כי טבע ילוד אשה טרם יצא מרחם עם טבעו אחרי צאתו לא א' וזה טעות הילד שרצה לדון ממה שאחר טבע הולדו מה שקודם אליו שלא היה הטבע כמו שאח"כ כן במקרה ההוא גם לדון מה שקודם מבריאת העולם ממה שאחר הטבע הטביע הוא יתברך בעולם שברא גם הוא יקרנו כי הנה בדברים העליונים וגם מה שהיה קודם הברא העולם אינו דומה למה שהוא בעולם השפל אחר הבראו שהטביע בו הוא יתברך טבע מחודש ואם כן איככה יוכל לשפוט איש אלהותו יתברך וחדוש העולם מחקירות וטעמים מיוסדים במה שהוא אחר הטבע לפי שכל אנושי וזה יהיה מאמר שלמה בחכמתו תדע למה אמרתי שראיתי כי החכמה חצונית הוללות היא כי הלא מה האדם שיבא אחרי המלך מלכו של עולם לחפש אחר מעשיו עם מה שכבר עשהו ה' אלהים הוא הטבע אשר שני שמות אלו עשוהו ביום עשות ה' אלהים ארץ ושמים מה שקודם לא היה כן ואומר את הוא כמו עם כרוב אתין שבתורה כי באים בטענה מה שכבר עשוהו לדון על מה שעדין לא היה וזה ראיתי אחרי רואי טעמיהם כי הוללות המה באמת וכן מה שאחזתי בסכלות הם טובות שעולם הזה היה לראות פחיתותיה עד היכן יגיע מה שלא יוכר לבלתי עוסק בחכמה ואוחז בסכלות כי הנה ראיתי אני כלומר אני בעל החכמה שיש יתרון לחכמה ובמה הכרתי יתרון החכמה הלא הוא מן הסכלות כי מתוך פחיתות הסכלות הכרתי יתרון החכמה כאשר יוכר יתרון האור מתוך החשך או כפשוטו כי הכיר שהיתרון הוא מעין יתרון האור מן החשך והוא כי אשר לו חכמה ידמה ליושב באור שעיניו יקבלו מן האור ויראו כנודע מטבע ראיית העין בקבל מן האור אך אשר לו סכלות הוא הון ועושר וטובות העולם הזה הוא דומה ליושב בחשך שאין לו ממה יקבל אור לראות ואיננו רואה והענין כי הנה היה יכול לדבר ולומר איש אם עסק התורה טוב גם עסק ההון ועושר טוב לפזר ולתת לכל מיני צדקות אין מספר לז"א הנה מהתורה אשר היא אור עיני שכלך יחזו לבא לידי מעשה אבל בעושר הנמשך לחשך לא תקבל אור לראות לשמור ולעשות כי הנה החכם עיניו אינן בפניו לימשך אחר מה שיראה לעיני בשרו רק עיניו בראשו במוחו במקום השכל לשפוט לפי שכלו על פי התורה אך הכסיל משולל חכמה והון ועושר בביתו הנמשך לחשך כאמור איך נמשך לו לראות אשר יטיב בתת צדקה וכיוצא כל אחד בחשך כי מתוך הסכלות הוא העושה אינו לומד לעשות טובה ובחשך שטופו של ממון הולך תמיד והראיה כי החכם עיניו בשכלו ולא יפותה אחר מראה עיני בשרו כי הנה ידעתי גם אני החכם כי מקרה אחד יקרה את כלם כי למראה עיני אראה מה שיראה הכסיל כי כמות הצדיק כן מות הסכל ההולך אחר מראה עיניו והיה מקום לטעות כאשר יטעה הכסיל המשולל חכמה וכן אמרתי אני בלבי הנה כמקרה הכסיל גם אני יקרני שאמות כמוהו ולמה חכמתי אני אז יותר ולא נמשכתי אחר טובות העולם הזה לבדה אמנ' למה שאני חכם ועיני בראשי חזרתי ודברתי בלבי שגם זה הבל מה שלא יעשה כן הכסיל שבחשך הולך בטובות העולם הזה שמהם לא יקבל אור להשיב אל יצרו כמוני מהחכמה הלא כי הנה ראיתי בעיני שכלי ללמד מחכמתי כי גם שנראה שחכם וכסיל תצא נפשם מהם במותם אינו דומה חלילה והוא כי הנה אין זכרון לחכם עם הכסיל וכו' לומר שלא יזכר בשוה החכם עם הכסיל כי יבא זמן שיזכר החכם ולא הכסיל הבלתי חכם עם שמתו בזמן אחד וזה יהיה בשכבר הימים הבאים הכל נשכח כי עברו ימים רבים אז יוכר החכם לבדו כענין לעתו' בצרה יזכר החכם שתעמדו לנו זכותו כענין זכות לאברהם וכו' משא"כ לכסיל גם כי עשיר היה לא יזכר ואם כן איפה יתכן ימות החכם עם הכסיל לומר שכמות זה כן מות זה חלילה כי אם שהחכם גם במותו הוא חי באמת וזכותו תגן משא"כ לבלתי חכם:
אחרי אומרו כי מות החכם אינה מות לפי האמת כי חייו במותו אמר עתה ושנאתי את החיים של העולם הזה מה שלא היה אומר אם היה עושה עקר בצד מה מחיי העולם הזה וענין הכתוב כי מדאגה מדבר כי בני אדם עוסקים ועושים עיקר מטובות העולם הזה אשר המה הבל ולא עוד אלא ששמים את נפשם ורוחם מנגד עליהם כי כמה אשמות צרורות בשמלותם על שכמם לחמדת הבלי העולם וזה אומרו ושנאתי את החיים כי רע עלי המעשה איזה מעשה אני אומר הלא הוא אשר נעשה תחת השמש הוא העולם הזה אך לא המעשה אשר ממנו נעשה אורות למעלה מגלגל יומי הוא מעשה המצות והטעם ששנאתי על זה את החיים הוא על דבר כי הכל הבל ועל הכל יש להם רעות ושברון הנפש זהו על המזון העם אך הנוגע אל עצמי שאני חכם ואיני מאבד רוחי על טובות העולם הזה לא אשנא על שלי את החיים כי אם את עמלי של טובות העולם הזה לא על היות לי בה רעות רוח כ"א על שהוא עסוק במה שאניח פה ולא במה שאוליך עמי לעולם הבא כעסק תורה ומצות וזהו ושנאתי אני במה שאני חכם ובלתי עושה עיקר מהטובות האלה לאבד על הנוגע אלי אין רעתי רבה לשנא החיים רק את כל עמלי שבניתי ושעמלתי תחת השמש והטעם כי אין לי בם רעות רוח רק דאגה שאטרח במה שאניחנו לאדם שיהיה אחרי ואלו היה חכם שלא יאבד רוחו ונפשו ויהיה לו עזר לעבוד את ה' על ידי מה שהכינותי לו מבלי יעמול הוא בענייני העולם הזה כי הכל מוכן ויעמול בתורה ומצות החרשתי אך מי יודע החכם יהיה או סכל וישלוט וכו' אף גם זה הבל כי קנאה זו אין בה ממש כי מה לי בשישלט מי שיהיה בעמלי ואין לי לדאוג רק על הוצאת זמנו לריק:
אפשר שהוא גמר הענין הקודם שאמר לראותי כי קנאה זו שהייתי מקנא את סכל ישלט בעמלי הבל הוא אז סבותי את לבי והחזרתי מלהנא כ"א אדרבא יתייאש מכל מה שעמלתי במה שהוא תחת השמש ובזה לא ידאג על מה שאחר ישלט וזהו וסבותי וכו' או יקושר עם מה שאחר שאמר וסבותי אני מרפיון ידים על דאגה גדולה מהקודמות עד גדר יאש את לבו על כל העמל וכו' לבלתי הקנות מהכלל כלל הדבר כי יש אדם שעמלו וכו' ולאדם שלא עמל בו יתננו והוא מאמר ז"ל כל אדם יש לו חלק בגן עדן וחלק בגוהנם זכה נוטל חלקו וחלק חברו בג"ע וזהו יתננו חלקו כלומר מה שיתן הוא חלקו שבג"ע. או יחזור אומרו חלקו אל אדם שלא עמל בו והוא כי על פי דרכו נותן טעם למה לאשר לא עמל יותן טובו של זה ע"כ אמר חלקו לאמר כי חלקו של זה ומשורש נפשו הוא והכל הולך אל מקום א' בבחינה זו והדאגה ה א כי מה היה לאדם אשר עמל בו ולמה ישאר ריקם מעמלו וטרחו:
או יאמר על ידי חקירתו אלו הייתי סבה ליאש את לבי על כל העמל שעמלתי תחת השמש כלומר גם אשר איכותי מעל לשמש כמעשה המצו' אחר שמציאת העמל הוא תחת השמש והטעם כי יש אדם וכו' והוא כי הנה ידענו ענין הגלגול כי לא יבצר לפחות פעמים שלש באופן שאם יעשה הוא יתברך עיקר מהגוף האחרון להקימו בתחיי' או מהשנים ויתן חלק מאותו הנפש בכל אחד משניהם אך בראשון יגעל יאבד הגוף ההוא על כי לא הושלם עם שלא בצר שטרח בחכמה ובדעת ובכשרון כי אפי' רקנין שבישראל מלאים מצות כרמון ואם כן איפה גם שהנפש מקבלת באחרונה שכר הכל הלא יתחמץ לבב אנוש על צער גופו אשר יגע וטרח ולא יהנה לו בעולם הזה אשר הוא עמל ויגע בו ולא אחר התחייה כי לא יקום וזהו כי יש אדם שעמלו בחכמה ובדעת ובכשרון ואחר כך לאדם שלא עמל בו יתננו חלקו והוא האדם הבא אחריו שנפשו בא בו גם זה הבל אחר שמנפש שהיא העיקר זוכה בכל אך על כל זה רעה רבה היא מצד עצמו כי מה הוה לאדם הוא הגוף בכל עמלו וברעיון לבו בהטרח מחשבתו המחלשת את הגוף מה שכרו במה שהוא עמל כי הלא כל ימיו מכאובים בהתעסקו בעבודת ה' שאין עולם הבא נקנה אם לא ע"י יסורין וגם וכעס ענינו שתמיד בכעס ענין של הגוף שהוא יגע וכלה ונפסד וגם בלילה לא ישן וינום לו בהרהורין על משכבו והנה גם זה הבל הוא כי הנה אפשר ליתקן והוא כי הנה אין טוב באדם לתקן הנוגע אל החומר כ"א שלא יהיו ימיו מכאובים רק שיאכל ושתה להנהות את הגוף וגם יעש' מצות באופן שהראה את נפשו טוב על ידי עמלו והוא כי בצאת נפשו ממנו יהיו מראים לה טוב שכרו כמשז"ל על פסוק ותשחק ליום אחרון באופן שאם לא יזכה הגוף אחר כך לא יבצר ממנו הנאה בעולם הזה ולנפש לעולם הבא אמנם הנה ראיתי אני כי אין זה תקון שישמח הגוף במה שיאכל ושתה כי הנה מיד האלקים היה מתת ה' שיראה את נפשו טובו ישמח ויעלוז הגוף באכול ושתה למעדנים כי הלא מי יאכל כמוני כנודע ממאכל שולחנו ועל כל זה לא שמחתי כי הנה מי יחוש חוץ ממני כי תמיד אני חושש ומצטער על זה כי מה הווה לאדם וכו' הנה כי המאכל ושתיה ותענוג אינו משמח לבן דעת ומה שאמרתי מיד האלקים היא הלא הוא כי לאדם שטוב לפניו נתן חכמה ודעת ושמחה משא"כ לזולת כי לא ישמח כמדובר אמנם לחוטא נתן ענין לאסוף טובות העולם הזה ולכנוס ולסגל מצות לתת טוב לפני האלהים אשר תבא נפשו בו וישאר הראשון אשר עמל במכאובים לאסוף ולכנוס ועל היותו חוטא לא יהנה מכל עמלו כ"א הבא אחרון הוא הענין או' כי יש אדם שעמלו וכו'. או שעור הכתוב באומר כי לאדם טוב וכו' כי היא מסקנא דמלתא כי אין לנו להרהר אחר מדותיו יתברך כי הוא הבוחן לבות ידע מתי שוא ואנשי חסד ולכן אשר טוב לפניו ולא לפני האדם שיראה לעינים נתן וכו' ולחוטא למה שהוא חוטא נתן ענין לאסוף וכו' מתת וכו' ולכן אל נתמה על ראותנו אדם שעמלו וכו' ולאדם שלא עמל בו יתננו חלקו כי הלא הוא יתברך ידע החוטא ויאבידנו בשביל הטוב:
